רש"י על נדרים כ״ד א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים כ״ד א:ז׳
7 אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: נִדְרֵי אוֹנָסִין, הִדִּירוֹ חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְחָלָה הוּא אוֹ חָלָה בְּנוֹ אוֹ שֶׁעִכְּבוֹ נָהָר. הָא לָאו הָכִי — נֶדֶר הוּא. מַנִּי? אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב — זֵירוּזִין הָוֵי. אֶלָּא לָאו: רַבָּנַן, וּפְלִיגִי!
פירוש רש"י על נדרים כ״ד א:ז׳
7 מני אי ר"א בן יעקב נדרי זירוזין הוו - המדיר חברו שיאכל עמו ואפי' לא חלה מותר:
8 אלא לאו רבנן היא - ופליגי דלא הוו נדרי זירוזין: